אחרי האירוע בטיסה מדובאי: איך מדברים עם ילדים ומחזירים להם את תחושת הביטחון?

האירוע החריג שהתרחש היום בטיסה מדובאי לישראל, שבה היו נוסעים רבים ובהם ילדים, עלול להיות חוויה מפחידה ומטלטלת עבור ילדים- גם עבור מי שהיה על המטוס וחווה את האירוע מקרוב, וגם עבור ילדים שנחשפו אליו דרך שיחות, תמונות, סרטונים או דיווחים בתקשורת. מדריך להורים לילדים שנכחו באירוע ולילדים שנחשפו אליו

פורסם: 30.09.26 | עודכן: 30.09.26

בעקבות האירוע, מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית מפעיל קו חם עבור ילדים והורים הזקוקים להתייעצות ולסיוע רגשי. מספר הטלפון: 03-9253143

גם לאחר שהאירוע הסתיים והילדים הגיעו למקום בטוח, תחושת הפחד ואי הוודאות עלולה להימשך. כיצד נכון לדבר עם ילדים על מה שקרה? מה לומר להם, ממה להימנע, ואיך לסייע להם להחזיר את תחושת הביטחון?

דני לוטן, מנהל המערך הפסיכולוגי במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, מסביר:

קודם כל לתת מקום לתחושות

חשוב לא לבטל את הפחד או לומר לילד "אין לך ממה לפחד". אפשר לומר: "זה באמת היה מפחיד", "אני מבין/ה שנבהלת" או "גם אני ראיתי שהיה אירוע מלחיץ". ההכרה ברגש מאפשרת לילד להבין שהתגובה שלו לגיטימית ושיש לידו מבוגר שמקשיב לו ויכול לעזור לו.

לתת הסבר פשוט, אמיתי ומותאם לגיל

ילדים זקוקים למידע, אבל לא לכל הפרטים. כדאי להסביר במילים פשוטות מה קרה, בהתאם לגיל ולרמת ההבנה של הילד, בלי להוסיף תיאורים קשים או מידע שהילד לא ביקש. אם אין תשובה לשאלה מסוימת, אפשר לומר בכנות: "אני לא יודע/ת, אבל אני כאן איתך".

להחזיר לילד תחושת ביטחון ושליטה

אחרי חוויה שבה הילד הרגיש שאין לו שליטה, חשוב להחזיר ככל האפשר את תחושת הביטחון והשגרה: להיות יחד, לאפשר לילד לנוח, לאכול ולשתות, לחזור בהדרגה לפעילות המוכרת ולאפשר לו לבחור בדברים קטנים שבהם יש לו שליטה.

לאפשר לילד לדבר אבל לא ללחוץ עליו

אפשר לשאול בעדינות: "מה היה לך הכי מפחיד?" או "יש משהו שאתה רוצה לשאול אותי?" אבל אין צורך לחייב את הילד לדבר או לספר שוב ושוב את מה שקרה. אפשר פשוט לומר: "אם תרצה לדבר על זה, אני כאן".

להפחית חשיפה לסרטונים ולדיווחים

מומלץ להימנע מחשיפה חוזרת של ילדים לסרטונים, תמונות ודיווחים על האירוע, במיוחד לתכנים קשים או מפחידים. צפייה חוזרת עלולה להגביר את תחושת הסכנה והחרדה.

גם ילדים שלא היו על המטוס יכולים להיות מושפעים. ילדים יכולים להגיב גם לאירוע שלא חוו בעצמם. ילד ששומע את הוריו מדברים על האירוע, רואה סרטון ברשת או נחשף לשיחות של חברים יכול לחוות פחד ותחושת איום. לכן חשוב לבדוק מה הילד יודע ומה הוא הבין, לתקן מידע שגוי ולהימנע משיחות קשות או צפייה בתכנים מפחידים בנוכחותו.

לשים לב לשינויים בהתנהגות

בימים שלאחר אירוע מלחיץ ייתכנו תגובות כמו פחד, בכי, קושי להירדם, סיוטים, היצמדות להורים, עצבנות, כאבי בטן או ראש, או חזרה זמנית להתנהגויות שמאפיינות גיל צעיר יותר. ברוב המקרים מדובר בתגובות טבעיות שחולפות בהדרגה.

גם אם הילד נראה רגוע מיד לאחר האירוע, חשוב להמשיך להיות קשובים בימים הקרובים. לעיתים התגובה מופיעה רק לאחר שהילד חוזר לסביבה הבטוחה שלו.

מתי כדאי לפנות לעזרה?

אם המצוקה נמשכת, מחמירה או מפריעה באופן משמעותי לשינה, לאכילה, ללימודים או לתפקוד היומיומי של הילד, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. גם אם הילד אינו מראה סימני מצוקה ברורים, אך ההורה מרגיש שמשהו השתנה או אינו כשורה, אפשר ורצוי להתייעץ.

הדבר החשוב ביותר הוא שהילד לא יישאר לבד עם הפחד. נוכחות של מבוגר רגוע, קשוב וזמין היא אחד ממקורות הביטחון המשמעותיים ביותר עבורו.