חיפוש
דלג על חיפוש
לחיפוש ביטוי מדוייק הוסף גרשיים
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

לקראת ניתוח כריתת כליה

ניתוח לכריתת כליה, חלקית או מלאה, מתבצע כאשר הכליה אינה מתפקדת כראוי והשארתה בגוף עלולה לגרום לסיבוכים. הסיבות לכך מגוונות: מצב מולד, פגם גנטי, התפתחות לא תקינה של הכליה בשלב העוברי, גידול או ממצא שהתגלה במעקב. במדריך זה תמצאו מידע על הסיבות לניתוח, ההכנה לניתוח ועל תהליך ההחלמה.
פורסם: 29.07.26 | עודכן: 03.08.26

ניתוח לכריתת כליה מתבצע כאשר יש צורך להסיר כליה באופן מלא או חלקי. מדובר בניתוח לא נפוץ,  והסיבות הנפוצות ביותר שמצריכות לנקוט פעולה שכזאת כוללות:
  • גידול בכליה. הגידול השכיח ביותר בילדים הוא גידול ע"ש וילמס (נפרובלסטומה).
  • כליה לא תפקודית המהווה מקור לזיהומים, כאבים, יתר לחץ דם או חזרה של שתן (רפלוקס).

מה גורם להיווצרות גידול ע"ש וילמס?

ברוב המקרים, הסיבה אינה ידועה. לעיתים הגידול מופיע כחלק מתסמונות גנטיות.

מהם הגורמים לכליה לא תפקודית?

ברוב המקרים בילדים מדובר במצב מולד. הכליה התפתחה בצורה לא תקינה, לעיתים קטנה ואינה מתפקדת (דיספלסטית), או שסבלה מהרחבה (הידרונפרוזיס) וחסימה ממושכים. 
מרבית הכליות הלא-מתפקדות אינן גורמות לתסמינים ולכן אין צורך להסירן. אך חלק מהן קשורות בזיהומים בדרכי השתן, אבנים בכליות או חזרת שתן (רפלוקס) ולכן יש להסירן.

מהם התסמינים של כליה שצריכה לעבור כריתה? 

התסמינים משתנים בהתאם לסיבה הרפואית: 
  • במקרה של גידול ע"ש וילמס ייתכנו נפיחות בטנית, כאב בטן או מישוש של גוש בטני גדול. בנוסף יכולים להופיע תסמינים כלליים כמו: חוסר תיאבון, ירידה במשקל, דם בשתן, עליית חום או הקאות. 
  • במקרה של כליה לא תפקודית ייתכנו תסמיני דלקת, כאבי מותן או הפרעות השתנה. לעיתים אין סימנים מיוחדים, אך הכליה שאינה תפקודית גורמת ליתר לחץ דם.

כיצד מאבחנים? 

תהליך האבחון כולל מספר שלבים:
  1. בדיקה גופנית.
  2. בדיקות מעבדה: ספירת דם, כימיה (תפקודי כליה) ובדיקת שתן.
  3. בדיקות דימות: אולטרסאונד בטן ולעיתים נדרשת גם בדיקת CT (במקרה של חשד לגידול).

האם יש טיפולים חילופיים? 

אפשרויות טיפול חלופיות תלויות במצבו של הילד המטופל, ויכולות לכלול:
  • מעקב – במקרים שאינם עלולים לפגוע או לפתח ממאירות, ניתן להסתפק במעקב אולטרסאונד.
  • כריתה חלקית – במקרים שבהם ניתן לשמר חלק מכליה תקינה בצורה בטוחה.
  • טיפולים אונקולוגיים נוספים – במקרים של גידול ממאיר, ובנוסף לניתוח הכריתה, הילד עשוי לקבל טיפול כימותרפי או הקרנות לפני או אחרי הניתוח – בהתאם להחלטת האונקולוגים. 

מהי ההכנה הדרושה לניתוח? 

יש להגיע לאשפוז ערב לפני הניתוח. לאחר הקבלה למחלקה תקבלו הסבר לגבי הצום הנדרש לניתוח והצוות ייקח גם בדיקות דם.
לפני ההליך הרופא יסמן את צד הניתוח על גוף הילד.

מהלך ואורך הניתוח 

זהו ניתוח מורכב שאורך מספר שעות. הוא מבוצע תחת הרדמה כללית, ולעיתים משלב גם הרדמה אזורית להפחתת כאבים לאחר מכן. הניתוח יכול להתבצע בגישה פתוחה (חתך במותן או בבטן), בגישה לפרוסקופית (דרך חורים קטנים), או בעזרת רובוט, כפי שניתן לראות בתמונה מטה:

במהלך הניתוח מכניסים קתטר לכיס השתן למדידת שתן ולעיתים מושאר גם נקז (צינורית) בבטן, שאותו מוציאים בהמשך האשפוז לאחר הניתוח.

מה קורה לאחר הניתוח? 

הילד ישהה בחדר התאוששות ולאחר מכן יעבור להשגחה במחלקה. ברוב המקרים תשתחררו הביתה לאחר יום או יומיים. במהלך האשפוז הילד יקבל עירוי נוזלים, אנטיביוטיקה ומשככי כאבים.
  • ביום שלאחר הניתוח יוכל המטופל לרדת בפעם הראשונה מהמיטה בליווי אחות המחלקה. 
  • רחצה מותרת למחרת הניתוח.
  • חזרה לפעילות תוך כשבועיים, אך יש להימנע ממאמץ קשה או ספורט מגע שעלול לסכן את אזור הניתוח במשך 6-4 שבועות.

מהם סיכויי ההצלחה והסיכונים? 

רוב הניתוחים עוברים ללא סיבוכים. סיבוכים במהלך הניתוח נדירים ויכולים לכלול בעיקר דימום. במקרה של בעיה שמקשה על המשך הפעולה בלפרוסקופיה או ברובוט, קיים סיכוי לפתיחת הבטן. 
בכריתה חלקית קיים סיכון קטן לדלף שתן או לדימום לאחר הניתוח.

באילו מקרים לאחר השחרור עלינו לפנות למיון? 

  • עליית חום מעל 38° מעלות.
  • אודם מקומי, נפיחות, כאב עז או הפרשה מרובה מהפצע.
  • כאב חזק בבטן או בגב שאינו מגיב למשככי כאבים. 
  • דם בשתן או קושי במתן שתן.
  • הקאות מרובות וחוסר יכולת לשתות או לאכול.

ד"ר דוד בן מאיר הוא מומחה לאורולוגיה בילדים ומנהל היחידה לאורולוגיה במרכז שניידר

ד"ר מיכאל פרומר, הוא רופא בכיר ביחידה לאורולוגיה במרכז שניידר

עבור לתוכן העמוד