אבנים בדרכי השתן בילדים: התסמינים, האבחון והניתוח לתיקון

למה אבנים בדרכי השתן מופיעות גם אצל ילדים, אילו סימנים צריכים להדליק נורה אדומה, ומתי נדרש טיפול ניתוחי? המדריך המלא

ד"ר דוד בן מאיר,ד"ר גרמן קריידרמן, אנה בביוב

פורסם: 29.07.26 | עודכן: 03.08.26

מהי מחלת אבנים בדרכי השתן?

זהו מצב שעלול להופיע בכל גיל, ודורש מעקב קפדני של אורולוגים ונפרולוגים. האבנים הן למעשה גבישים הנוצרים בכליה כתוצאה מריכוז גבוה של מלחים ומינרלים המופרשים בשתן. בעוד שאבנים קטנות עשויות להיפלט מהגוף באופן עצמאי, אבנים גדולות עלולות לחסום את זרימת השתן, לגרום לכאבים עזים, לדימום ואף לפגיעה בתפקוד הכליה.

למידע על מצב רפואי נוסף – אבנים בכליות בילדים

מרפאת אבנים שניידר

במרכז שניידר קיימת מרפאה ייעודית לטיפול באבנים בילדים, המשלבת צוות רב-תחומי של נפרולוגים בכירים, אורולוגים מומחים בניתוחי אבנים, אחיות מומחיות ויועצות תזונה, בשילוב עם גנטיקאים לפי הצורך. לאחר בירור מטבולי, הצוות מעניק כלים פרקטיים להתמודדות עם אבנים, כולל טיפול תרופתי והמלצות תזונתיות, במטרה למנוע חזרה של האבנים ולשמור על בריאות הכליות.

האם מדובר בבעיה נפוצה?

מדובר במצב לא נדיר בקרב מבוגרים - כ-10% מהאוכלוסייה סובלת מאבנים בדרכי השתן, בילדים השכיחות נמוכה הרבה יותר, והמחלה מופעיה אצל פחות מ-1% מהאוכלוסייה, אך חשוב לציין שבשנים האחרונות נצפתה עלייה משמעותית בשכיחות התופעה בכל הגילים.

מהן הסיבות להיווצרות האבנים בילדים?

בשונה ממבוגרים, אצל ילדים ניתן ברוב המקרים לאבחן גורם ברור להיווצרות האבנים:

מומים מבניים: כשליש מהילדים המפתחים אבנים בכליות סובלים ממום מולד בדרכי השתן, המפריע לזרימה התקינה של השתן.
הפרעות מטבוליות: בעיות באיזון מלחים ומינרלים, כגון הפרשה עודפת של חומרים כמו סידן או חומצה אורית בשתן.
גנטיקה: נטייה משפחתית להיווצרות אבנים.
אורח חיים: שתייה לא מספקת, תזונה לא מאוזנת ותזונה עתירת מלח (נתרן).
זיהומים: דלקות חוזרות בדרכי השתן מעודדות לעיתים יצירת גבישים.

מהם התסמינים של אבנים בדרכי השתן?

כאב חד ופתאומי בגב, במותן או בבטן התחתונה (עווית כליה). המצב הזה מופיע כתוצאה ממופע פתאומי של חסימת דרכי השתן.
בחילות והקאות.
דם בשתן (גלוי לעין או בבדיקת מעבדה).
תכיפות ודחיפות במתן שתן או צריבה.
דלקות חוזרות בדרכי השתן.
אצל תינוקות וילדים קטנים: אי-שקט קיצוני, הקאות חוזרות, ייתכן גם מיעוט במתן שתן.

יש לזכור שלפעמים הסימנים אינם ספציפיים לאבנים בדרכי שתן ויכולים להופיע גם בבעיות רפואיות אחרות. בנוסף, לעיתים האבנים מתפתחות במשך זמן ולא גורמות לתופעות הנזכרות.

אבחון הבעיה

לאחר תשאול רפואי ובדיקה גופנית, נהוג לבצע בדיקות מעבדה ובדיקות דימות – לרוב בדיקת אולטרסאונד, המאפשרת לזהות אבנים ולנסות להעריך האם יש סימנים שיכולים לכוון להפרעה בניקוז של הכליה. לעיתים נדרש לבצע גם בדיקת CTכדי לקבוע בדיוק רב יותר את מספר האבנים, את גודלן ואת מיקומן.

חשוב לציין שמדובר בבדיקה הכרוכה בחשיפה לקרינה, ולכן ההחלטה לבצע אותה או לא מתקבלת רק כאשר יש בכך צורך רפואי ברור.

איך מטפלים באבנים בדרכי השתן?

הטיפול שניתן מותאם לחומרת ההפרעה בניקוז הכליה ולתופעות הנלוות, כמו דלקת בדרכי השתן בשל ההפרעה לניקוז או בשל אבנים מזוהמות.

טיפול שמרני – במטופלים שלהם אבנים קטנות, ישנו לעיתים סיכוי שיפלטו עצמונית, ובמקרים כאלה, פעמים רבות עוקבים ולא פועלים מיד להוצאת או ריסוק האבנים.

מנגד, כאשר האבן גדולה או חוסמת את הכליה, נדרשת התערבות ניתוחית, וזו יכולה להתבצע באחת מן הצורות הבאות:

ריסוק חוץ גופי (ESWL) – שימוש בגלי הלם מחוץ לגוף הממוקדים על האבן ומפוררים אותה. מדובר בפעולה לא פולשנית (ללא כניסה לדרכי השתן) המתבצעת בחדר ניתוח. טיפול זה אינו מתאים לכל מטופל ולכל סוג אבן. חשוב לציין כי למרות שמדובר בפעולה לא פולשנית, לאחר הטיפול, הילד עשוי לפלוט פירורי אבנים, הפליטה מלווה לרוב באי-נוחות או בכאב מתון. במצב זה נהוג לתת משככי כאבים רגילים.

המכשיר לריסוק חוץ גופי ממוקם בבית חולים השרון ומתבצע שם. לאחר הפעולה הילד עובר לשניידר להמשך השגחה.
אורטרוסקופיה – זהו הטיפול הנפוץ ביותר באבנים בכל הגילים. מדובר בפעולה אנדוסקופית זעיר-פולשנית, הכוללת כניסה עם מצלמה זעירה וסיב אופטי דרך צינור השתן, הגעה לאבן וריסוקה באמצעות לייזר.

ריסוק משופר: יש לציין שלאחרונה שודרג מכשיר הלייזר בשניידר למכשיר עצמתי יותר, בין המובילים בעולם, המאפשר ריסוק של כל סוגי אבן כולל האבנים הקשות ביותר לריסוק.

ניתוח מלעורי (PCNL) – מיועד למקרים של מסת אבנים גדולה בכליה. הגישה מתבצעת דרך חתך זעיר במותן, לאחריה מרסקים את האבן ושואבים את הפירורים.

לאחר ניתוח פולשני נדרש להשאיר צינורית ניקוז פנימית (סטנט) או לעתים רחוקות חיצונית (נפרוסטום) למשך מספר שבועות. נוסף על כך, ביממה שלאחר הניתוח משאירים גם קתטר שתן.

חשוב לציין כי בילדים עם מסת אבנים גדולה לעתים נדרשת התערבות במספר שלבים (מספר ניתוחים בהפרש של מספר שבועות). ראו פירוט בהמשך הכתבה.

הכנה לניתוח והחלמה

תרבית שתן: לווידוא שאין זיהום פעיל בשתן.
צום: יש להיות בצום מחלט ממזון מוצק במשך 6 שעות, ניתן לשתות מים צלולים עד שעה לפני הניתוח.

מה קורה לאחר הניתוח?

בתום הניתוח מועבר הילד המטופל להתאוששות קצרה בחדר ההתאוששות ולאחר מכן להמשך החלמה והשגחה במחלקה. המטופל צפוי לשהות באשפוז למשך יום אחד. לאחר הוצאת הקתטר ייתכנו דם קל בשתן או צריבה במתן שתן.

במקרים רבים תושאר צינורית פנימית (סטנט או תומכן) בין הכליה לבין שלפוחית השתן למשך מספר שבועות כדי להבטיח ניקוז תקין. את הסטנט מוציאים בבית החולים לאחר 4-2 שבועות, בהרדמה כללית קצרה.

מהם סיכויי ההצלחה ומהם הסיכונים?

שיעור ההצלחה בניקוי האבנים גבוה, אך לעיתים נדרשת יותר מפעולה אחת לצורך הריסוק והפינוי המלאים. כמו בכל ניתוח, קיימים סיכונים מוגברים לזיהום, דימום, או פגיעה זמנית בדרכי השתן, אך הם נמוכים יחסית.

באילו מקרים לאחר השחרור עלינו לפנות למיון (מלר"ד)?

חום גוף מעל 38° מעלות.
כאבים עזים שאינם חולפים עם משככי כאבים רגילים, עם או ללא הקאה חוזרת.
דימום משמעותי בשתן (שתן אדום כהה או עם קרישי דם).
עצירת שתן (הילד אינו נותן שתן למעלה מ-6 שעות).

מעקב ארוך טווח

מאחר שבמקרים רבים ייצור האבנים בגוף ממשיך גם לאחר הפינוי שלהן, יש להמשיך בבירור קפדני לאחר הניתוח, הכולל בדיקות דם, איסוף שתן וזיהוי ההרכב של סוג האבן שנפלטה. חשוב לדעת שללא שינוי תזונתי או טיפול תרופתי, האבנים עלולות לחזור ב-50% מהמקרים תוך פחות מעשור.

ד"ר דוד בן מאיר הוא מומחה לאורולוגיה בילדים ומנהל היחידה לאורולוגיה במרכז שניידר

ד"ר גרמן קריידרמן מומחה לאורולוגיה, ומרכז את הטיפול בילדים עם אבנים בדרכי השתן ביחידה לאורולוגיה במרכז שניידר

אנה בביוב, היא אחות בכירה ביחידה לאורולוגיה במרכז שניידר