התמודדות ילדים עם אוטיזם בזמן מלחמה כשהשגרה מתערערת

מצבי חירום משפיעים על כלל הילדים. אזעקות, סגירת מסגרות, שינויים בתוכניות וחוסר ודאות עשויים לערער את תחושת הביטחון ולהציב אתגרים רגשיים והתנהגותיים עבור כל הילדים. עבור ילדים על הרצף האוטיסטי, ההתמודדות עשויה להיות מורכבת אף יותר. פסיכולוגיות התפתחותיות מסבירות כיצד ניתן לסייע

עדן אלוני ועדי שמיע-עצמון

פורסם: 08.06.26 | עודכן: 08.06.26

התמודדות ילדים עם אוטיזם בזמן מלחמה כשהשגרה מתערערת

רבים מהילדים על הרצף נשענים על שגרה, סביבה מוכרת וצפיות ברורות בכדי להבין את העולם ולהרגיש בו בטוחים. השגרה מספקת תחושת יציבות, ארגון וביטחון. לכן, כאשר המציאות משתנה בבת אחת, כאשר הגן או בית הספר נסגרים, סדר היום משתבש וכאשר יש מעברים תכופים למרחב מוגן, העולם עלול להפוך לפחות צפוי ופחות מובן.

בנוסף, ילדים רבים על הרצף מתמודדים גם עם רגישות בוויסות החושי. רעש האזעקה, המולה במרחב המוגן, שינויי תאורה, צפיפות או מגע בלתי צפוי עלולים להיות מציפים במיוחד ולהוביל למצוקה משמעותית. לכן, במצבים אלו, פעמים רבות נראה אצל הילדים תגובות רגשיות עוצמתיות, התנגדויות, קשיי ויסות, היצמדות להורים או קושי מוגבר במעברים ובשינויים.

אנו נמצאים בתקופה שבה לאחר חודשים של שקט יחסי, התערערות המציאות הביטחונית חזרה בבת אחת אל חייהם של הילדים. ישנם ילדים שבמהלך התקופה האחרונה, כבר פיתחו הבנה מסוימת של הסיטואציה ודרכי התמודדות שעוזרות להם. אולם עבור ילדים אחרים, ובעיקר עבור מי שחוו מצוקה משמעותית בסבבים קודמים, החזרה לאזעקות ולשגרת החירום עלולה לעורר מחדש זיכרונות, פחדים ותחושות קשות שנשמרו בגוף ובנפש. האזעקה הנוכחית אינה נחווית כאירוע חדש לחלוטין, אלא כתזכורת למשהו שכבר היה מפחיד, מבלבל או מציף בעבר.

במצבים אלו, אחד התפקידים החשובים של המבוגרים סביב הילד הוא לסייע לו ליצור פשר ומשמעות. לא בהכרח באמצעות הסברים ארוכים ומפורטים, אלא דרך תיווך מותאם גיל ויכולת. לעיתים עצם ההכרה בכך ש”זה מזכיר לך משהו שהיה פעם” או “אני רואה שזה מפחיד אותך” מסייעת לילד להבין טוב יותר את החוויה שלו ולהרגיש שאינו לבד בתוכה.

כיצד ניתן לסייע?

לשמור ככל האפשר על עוגנים קבועים במהלך היום, כגון שעות שינה, ארוחות ופעילויות מוכרות.
להשתמש בלוחות חזותיים או בסדר יום מצויר, המסייעים לילד להבין מה צפוי לקרות.
להכין מראש למעברים ולשינויים כאשר הדבר אפשרי.
להיעזר בסיפורים חברתיים ובהמחשות חזותיות המותאמות לגילו של הילד.
לאפשר שימוש באמצעי ויסות מוכרים כגון אוזניות, חפץ מעבר, שמיכה אהובה או פינת רוגע.
לשמור על מסרים פשוטים, ברורים וקונקרטיים, ולהימנע מהצפת מידע.

ילדים זקוקים למבוגר שיסייע להם ליצור סדר בתוך חוסר הסדר, ייתן מילים לחוויות שלהם, יכיר ברגשות שעולים בהם ויעזור להם להרגיש בטוחים גם כאשר העולם סביבם מרגיש פחות צפוי.

לא תמיד נוכל להחזיר לילדים את השגרה. אבל אנחנו יכולים להיות עבורם העוגן שמאפשר להם להתמודד עם השינוי, להבין את מה שקורה סביבם ולהרגיש שהם אינם לבד בתוך החוויה.

עדן אלוני היא פסיכולוגית התפתחותית מתמחה ועדי שמיע-עצמון היא פסיכולוגית קלינית התפתחותית מומחית מדריכה, במכון להתפתחות הילד במרכז שניידר