תוכן העמוד

זיהומים בדרכי השתן

זיהום בדרכי השתן נגרם על ידי חדירת חיידק לדרכי השתן, לרוב ממערכת העיכול. בתינוקות, הסיבה השכיחה ביותר לזיהום מסוג זה היא הימצאות של חיידקי צואה באזור הטיטול. זיהומים בדרכי השתן נפוצים יחסית בגיל הילדות. בחודשים הראשונים לחיים השכיחות שלהם דומה בקרב בנים ובנות, ובגיל מאוחר יותר השכיחות בקרב בנות גבוהה יותר

ד"ר גל קמחי, ד"ר רון ברנט

פורסם: 23.02.26 | עודכן: 25.02.26

תסמינים של זיהומים בדרכי השתן

מתחת לגיל שנתיים: חום, הקאות, חוסר תיאבון, ישנוניות, חוסר עלייה במשקל, צהבת ממושכת (תינוקות מתחת לגיל חודש), אי שקט.
מעל גיל שנתיים: תלונות על צריבה במתן שתן, תכיפות ודחיפות במתן שתן, חום גבוה ופחד להטיל שתן, חזרה להרטבה בילד שכבר נגמל, כאבי בטן, כאבים במותן או בגב תחתון, בחילות, הקאות וצמרמורות.

גורמי סיכון לזיהומים בדרכי השתן

התפתחות לא תקינה של מערכת השתן.
תפקוד לקוי של כיס השתן.
בנים שאינם נימולים, או סביב ימי ברית המילה.
בילדים קטנים הנמצאים בתהליך גמילה מחיתולים, הכולל התאפקות ממושכת.
עצירות קשה.

איך מאבחנים זיהום בדרכי השתן?

רופא הילדים מבצע שורה של בדיקות בעזרתן ניתן לאבחן את המצב ובהן:

בדיקה כללית.
בדיקת שתן כללית המעידה על אפשרות לזיהום.
בדיקת שתן סטרילית לתרבית, בה ניתן לזהות את סוג החיידק המזהם, ואת האנטיביוטיקה אליה החיידק רגיש.

דגימת השתן לתרבית נלקחת לרוב בעזרת קתטר, או באמצעות בדיקת "אמצע זרם" (השתנה לתוך כוס).

התשובה לתרבית כזאת מתקבלת כעבור 48 שעות לפחות ממסירת הדגימה למעבדה (לרוב יותר מכך). לא ניתן לקחת בדיקת שתן לתרבית משקית שתן.

כיצד מטפלים בזיהום?

לרוב יינתן טיפול תרופתי - אנטיביוטיקה, המותאמת לסוג החיידק שגרם לזיהום. הטיפול האנטיביוטי ניתן דרך הפה, הווריד או בזריקה לשריר, בהתאם לשיקול הדעת של הרופא.

טיפול אנטיביוטי תוך ורידי ניתן למשך מספר ימים. לאחר מכן - כאשר מצב הילד משתפר וכאשר מתקבלת תשובת תרבית השתן, יועבר הילד לטיפול אנטיביוטי דרך הפה. את הטיפול האנטיביוטי דרך הפה יש להמשיך בבית, בהתאם להנחיית הצוות הרפואי.