מעשנים במרפסת? אתם עדיין עלולים להזיק לילדיכם

קשה להאמין אך עד לפני שנים לא רבות, עישון היה מקובל גם במקומות סגורים, מטוסים, אוטובוסים ועוד. כיום ידוע כי עישון פאסיבי עשוי להסב נזק לסובבים, ילדים ומבוגרים, אך לא רבים מכירים את ההשפעה של עישון פסיבי על ילדים, גם כשההורים מעשנים מחוץ לבית או במרפסת. פרופ' דריו פרייס וד"ר מאיר מי זהב מסבירים על הנזקים לטווח הקצר והארוך שעלולים להיגרם לילדים שנחשפו לחומרים המזיקים.  

עישון פסיבי יכול להתרחש גם כשאף אדם מעשן לא נמצא בחדר באותו רגע, ואפילו בחלל האוויר הפתוח, ומי שעלול להפגע מהעישון הפסיבי הם ילדים. "עישון פסיבי משמעותו מצב שבו אדם נחשף לתוצאת עישון מבלי שעשה משהו באופן אקטיבי", מסביר פרופ' דריו פרייס, מנהל מכון ריאות, מרכז שניידר. "ישנם שני סוגים של עישון פסיבי –  Second Hand (מ'יד שנייה') ו־Third Hand (מ'יד שלישית'): עישון פסיבי 'יד שנייה' הוא כל מקרה שבו אדם נחשף לעשן של הסיגריה או עשן שפלט אדם מעשן בנשיפתו, ועישון פסיבי 'יד שלישית' היא חשיפה לחומרים הנפלטים מעשן הסיגריות הנותרים על גבי משטחים או בגדים, בין אם זה בתוך הבית, ברכב או באוויר ולא ישירות מהאדם המעשן".

על פי פרופ' פרייס, מעט מההורים המעשנים מכירים בנזק הפוטנציאלי של עישון פסיבי שקיים גם כשהם לא מעשנים בנוכחות ילדיהם. "הרבה פעמים הורים מספרים לי כי אינם מעשנים כשהילדים בבית, או מעשנים תמיד ליד החלון, הם לא מבינים כי חלק גדול מהחומרים המסוכנים, כמו הניקוטין והקוטינין, נותרים שעות רבות על גבי משטחים, בוודאי בחללים סגורים כמו בבית ובאוטו אבל גם בחללים פתוחים ואפילו כשיש אוורור. אומנם בחשיפה לעישון 'יד שנייה' הנזק הוא גדול יותר מאשר בחשיפה 'יד שלישית', ובכל זאת תמיד קיים נזק לטווח ארוך ומיידי". 

אומנם עישון פסיבי מסוכן לילדים ומבוגרים כאחד, אך הנזק הפוטנציאלי של עישון פסיבי בילדים צעירים בשנות חייהם הראשונות הוא משמעותי יותר, והסיכון מתחיל כבר ברחם. "עישון פסיבי במתבגרים ומבוגרים נעשה בעיקר במקומות ציבוריים. ילדים לעומת זאת נחשפים בשני מצבים –  לפני הלידה בחשיפה תוך־רחמית ולאחר מכן בבית", אומר פרופ' פרייס ומוסיף כי לעיתים מדובר גם בחשיפה לעישון פסיבי בפעוטון או בגן הילדים, ובכל מקרה הכוונה היא שהגורם לחשיפה הוא לרוב על ידי הגורם שמטפל בילד באופן ישיר. "חשיפה תוך־רחמית היא משמעותית, ונעשו אין־ספור מחקרים שהצביעו על הנזק הן מבחינת גדילת העובר, התפתחות איברים בכלל ומערכת הנשימה בפרט, שכיחות גבוהה יותר של אסתמה, יותר מחלות זיהומיות בשנה הראשונה לחיים, וקשר מוכח בין חשיפה תוך רחמית למוות בעריסה".

לאחר הלידה החשיפה נעשית בעיקר בבית והיא מתבטאת בנזקים שונים למערכות הגוף: "החשיפה לעישון פוגעת ביכולת של מנגנוני ההגנה הטבעיים של מערכת הנשימה, וכתוצאה מכך הילדים בשנה הראשונה לחייהם חשופים יותר לזיהומים נשימתיים. בנוסף, התחלואה עצמה היא קשה יותר. עיקרון זה דומה גם באסתמה – לא רק שיש עלייה בשכיחות לאסתמה אצל ילדים החשופים לעישון פסיבי, אלא שהתחלואה עצמה קשה יותר, הם נדרשים ליותר טיפולים ותרופות, והילדים עלולים להגיע גם למצבים קשים יותר".

הנזק הנגרם מעישון פסיבי בילדים לא מסתכם רק במערכת הנשימה: "ילדים החשופים לעישון פסיבי סובלים יותר מדלקות אוזניים בשנים הראשונות לחייהם, ובחומרה גדולה יותר. כמו כן יש מחקרים מתקדמים שמצביעים על קשר בין עישון פסיבי בילדות לפגיעה ארוכת טווח של מערכות הלב וכלי הדם בגיל מבוגר. עישון פסיבי בגיל ינקות קשור אף הוא במוות בעריסה ומחקרים אפידמיולוגיים דמוגרפים באוכלוסיות גדולות הראו גם שסיכוייהם של ילדים לעשן כמבוגרים עולה כאשר נחשפו לעישון בילדותם ".

"על מנת למנוע את הנזקים הללו ולהביא להפחתה בחשיפת ילדים לעישון פסיבי, חשוב בראש ובראשונה לפנות להורים", מדגיש יושב ראש איגוד רפואת ריאות לילדים ד"ר מאיר מי זהב, רופא מומחה ברפואת ריאות ילדים ומנהל יחידת אסתמה בשניידר. "הורים מעשנים לא מודעים לכך שכשהם אוספים את הילד מהגן הם נושאים עימם את עננת העישון גם אם הם אינם מעשנים לידו. כשהם מרימים את התינוק באמצע הלילה כשהוא בוכה בזמן שהם לובשים את 'חולצת העישון' שלהם, הם חושפים אותו לנזקי העישון הפסיבי. 

לפני כשנה פורסם מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב בהובלת פרופ' לאה רוזן מבית הספר לבריאות הציבור, בו נבדקה חשיפה של ילדים להורים מעשנים שאינם מעשנים בבית או מעשנים במרפסת. "במחקר של פרופ' רוזן נבדקו שאריות הניקוטין בשערם של ילדים להורים מעשנים שאינם מעשנים בנוכחותם ומקפידים לעשן רק במרפסת או מחוץ לבית. הממצאים היו די מדאיגים, ב־62% מהילדים נמצאו שאריות ניקוטין בשיער, מדובר בשישה מתוך עשרה ילדים שהוריהם מקפידים כביכול על עישון בטווח רחוק מהם", מספר ד"ר מי זהב. "מה שהדאיג עוד יותר הוא שגם בקרב משפחות בהם אין אנשים מעשנים, בשליש מהילדים נמצאו שאריות של ניקוטין בשיער ברמה פחותה. כלומר גם במשפחות שאינן מעשנות קיימת חשיפה לעישון. לכן המלצת המחקר הייתה להקפיד על מרחק של עשרה מטרים מילדים גם במרחב הפתוח. לצערי אני נתקל בהרבה מקרים במשפחתונים שבהם הגננות לא מעשנות בגן אלא בחוץ אבל כשהן חוזרות לטפל בילדים, הילדים ממשיכים להריח את הסיגריות ולשאוף את החומרים המסוכנים. לכן האתגר של מניעת עישון פסיבי הוא ברמה המשפחתית אבל גם ברמות הגבוהות יותר – ברמה החברתית והלאומית".