פחד מפני בדיקות דם – טיפים להורה ולילד

אם אתם קוראים דפים אלו, כנראה שגם עבורכם הגעה לבדיקות דם עם ילדיכם איננה דבר פשוט. פעמים רבות לא רק הילדים מוצאים את עצמם חוששים מהזריקות, אלא גם ההורים, שנאלצים לראות את ילדיהם סובלים מדקירת המחט. דפים אלו נועדו לתת לכם מספר טיפים מעשיים להתמודדות עם פחד מזריקות בקרב ילדיכם. חלק מהטיפים עשויים להתאים לגילאים צעירים יותר ואחרים לילדים מבוגרים יותר.

להלן שני תרחישים שייתכן ומוכרים לכם כאשר על ילדכם לעבור בדיקת דם:

תרחיש 1:

הילד מתעקש על כך שאינו רוצה לעבור את הבדיקה. ניסיתם לשכנע אותו בדבר החשיבות שלה ואף הבטחתם לקנות לו כל מני דברים אם רק יסכים, אולם ללא הועיל. בסופו של דבר אתם מתעייפים ומחליטים לוותר לו הפעם ולעבור את הבדיקה בפעם אחרת.

מדוע זה בעייתי: כאשר התנהגות של הילד מביאה לתוצאות חיוביות מבחינתו, הסיכוי גדל שישתמש בהתנהגות זו גם בעתיד (ולהיפך). למעשה הילד לומד שאם רק יצעק ויעייף אתכם מספיק, כך יוכל להימנע מהבדיקה, ואם זה עבד לו בעבר, מבחינתו זה יכול גם לעבוד בעתיד. כמו כן, התנהלות זו בעייתית מכיוון שהיא מגבירה את הפחד של הילד מהבדיקה. אחד הדברים שמשמרים ומחזקים את הפחד שלנו מדבר מסויים הוא למעשה ההימנעות שלנו ממנו, ולכן ההימנעות של הילד מהבדיקה לא תקל על ההתמודדות שלו בעתיד.

תרחיש 2:

הילד מתעקש על כך שאינו רוצה לעבור את הבדיקה. כמו במקרים אחרים בעבר שבהם הוא לא רוצה לעשות משהו, מתחיל תהליך ארוך של משא ומתן ביניכם, שבו אתם מבטיחים לקנות לו כל מני דברים אם רק יסכים לעבור את הבדיקה. לאחר חצי שעה קשה הוא סוף סוף מסכים וישנה הקלה גדולה.

מדוע זה בעייתי: בדומה לתרחיש הקודם, הילד לומד שהתנגדות ומשא ומתן ארוך מביאים לתוצאות חיוביות מבחינתו. בפעם הבאה שיצטרך לעבור בדיקה, רוב הסיכויים שיבחר שוב להתמקח איתכם עד שישיג את מבוקשו. אין ספק שאתם וילדכם מרגישים טוב יותר לאחר שנגמר המשא ומתן, אולם בטווח הארוך עצם קיומו מגביר את הסיכוי שיקרה שוב גם בעתיד.
מתרחישים אלו אנו למדים שהתנהלות ההורים היא קריטית ותקבע במידה רבה איך יגיב הילד. חשוב לתמוך בילד ולתת לגיטימציה לפחד שלו אך במקביל להיות רגועים, נחושים, ולהבהיר שאין אפשרות לא לעבור את הבדיקה.
על מנת לעזור לילדכם להתגבר על הפחד שלו מהבדיקה, חשוב שהעבודה שלכם תיעשה גם לפני הבדיקה וגם לאחריה, ולא תסתכם רק בזמן הבדיקה. לרוב לאחר שהבדיקה מסתיימת המשפחה חוזרת לסדר היום כרגיל, וכך הבעיה לא נפתרת. עליכם להעביר לילדכם מסר שאתם לוקחים חלק פעיל בכדי לפתור את הבעיה, ולדרוש מהילד לעשות משהו, ולו הקטן ביותר, כדי להתמודד עם הבדיקה. הבעיה היא לא כאשר הילד מפחד אלא כאשר הוא נמנע וכלל לא מתאמץ. מדובר בעניין של עמדה הורית ושל סמכות הורית – עד כמה אתם כהורים יכולים לדרוש מילדכם עדות למאמץ מצידו. מאמץ זה יכול להתבטא בשימוש בכלים קוגניטיביים או פיזיים (שיתוארו להלן) שניתן ללמוד מראש.

הכנה לפני הבדיקה
אחד הדברים המפחידים ביותר ילדים (וגם מבוגרים) הוא חוסר הידיעה לגבי מה שמצפה להם. כאשר הילד יודע בדיוק מה יקרה בבדיקה הוא מרגיש יותר בשליטה, רמת החרדה שלו פוחתת ויש סיכוי גדול יותר שישתף פעולה. יש לספק לילד הסבר אמין וענייני אשר יפוגג את תחושת אי הוודאות וימנע הפתעות לא נעימות. אל תבטיחו לילד ש"זה בכלל לא יכאב", אלא אימרו שייתכן ותהיה תחושה לא נעימה שתעבור מהר. יש להסביר את מהלך הבדיקה הרפואית בהתאם ליכולת ההבנה של הילד - קצר ולעניין ובשפה פשוטה. תמיד אימרו את האמת לגבי מה מצפה לילד במפגש הבא עם הרופא, דבר זה יעזור לילדיכם לבטוח בכם בעתיד. בגילאים צעירים ניתן להשתמש בבובות ולעבור יחד על התהליך כולו, כגון: "בהתחלה אנחנו נחכה כדי להיכנס לחדר של האחות, ואז ניכנס לחדר ונשב על הכיסא, ונשים את היד על המשענת...". ניתן להשיג מזרק צעצוע ולהדגים את הבדיקה על בובה, עליכם ועל ילדכם. חשוב לנסות להבין את מקור החששות של ילדיכם (למשל "שיילקח כל הדם מהגוף"). ניתן לשאול מה מפחיד אותם כדי שנדע מהו התסריט שלהם לאירוע על מנת להרגיעם. כמובן שאין לאיים על הילד בזריקות נוספות כעונש אם הוא מפחד.

התמודדות פיזית: קיימות טכניקות הרפיה שונות שניתן ללמוד בכדי להרגיע את המתח הגופני בזמן הבדיקה. התמקדות בנשימה, למשל, עשויה לשמש כמסיח עבור הילדים. ניתן לקחת כמה נשימות עמוקות וארוכות ולומר לילד: "נסה להתמקד בכל האוויר שנכנס אל הגוף בשאיפה, ובכל האוויר שיוצא מהגוף בנשיפה". לילדים צעירים יותר אפשר לומר: "דמיינו שאתם נושמים פנימה רוגע וכוח ומוציאים בנשיפה מתח וחששות" וניתן להדגים בעזרת בועות סבון. מומלץ להתחיל ולתרגל טכניקות אלו עוד לפני הבדיקה.

התמודדות קוגניטיבית: בנוסף להרגעה הפיזית, ניתן גם להשתמש בדיבור עצמי שכולל משפטים שילדים אומרים לעצמם כדי להירגע. אתם וילדכם יכולים לחשוב ביחד על מספר משפטים לומר שוב ושוב בזמן הבדיקה (למשל: "זה לא עניין כזה גדול", "אני יכול לעשות את זה", "זה יימשך רק זמן קצר" ועוד).
תרגול עקבי של טכניקות התמודדות אלו (הפיזית והקוגניטיבית) בבית, לפני הבדיקה, יכול לתת לילדכם תחושת שליטה רבה יותר. אתם יכולים להשתמש בטכניקות אלו בעצמכם כדי להפחית את המתח שלכם וכן כדי להראות לילדכם כיצד לעשות זאת.

דברים נוספים שיכולים לסייע:

• אם יש לילדכם חפץ כלשהו שמרגיע אותו, כגון שמיכה, בובה או צעצוע, הביאו אותו מהבית כדי לנסוך בו תחושת ביטחון. אפשר גם לשאול אותו מה יכול לעזור לו לעבור את הבדיקה.
  
  
• ניתן להביא אתכם מהבית משהו שיסיח את דעתו של ילדכם כגון תמונה או משחק. יש ילדים שעוזר להם להסתכל על הפנים שלכם בזמן הבדיקה. אפשר גם לשיר שיר שהילד אוהב יחד איתו.
  
  
• ניתן להביא מהבית משהו ללחוץ, כגון כדור גומי אשר יכול לפרוק מעט מהמתח שהילד חווה.
  
  
• ניתן לתת לילד "תפקיד" (כגון להחזיק את הגזה) או אפשרויות בחירה על מנת להגביר את תחושת השליטה (כגון באיזו יד לעבור את הבדיקה, או לספור אחורה מ- 10).
  
  
• במידה ומדובר בבני נוער, הציעו להם להקשיב למוזיקה שהם אוהבים באוזניות בזמן הבדיקה, כדרך להפחית חרדה וכן להסיח את דעתם.
  
  
• ניתן למרוח מראש קרם מאלחש על הזרוע, כגון Emla (שאלו את הצוות הרפואי בעניין זה). אפשר אף להציע לילד לעשות זאת בעצמו על מנת לתת לו תחושה של שליטה בתהליך.
  
  
• כדאי לחשוב מראש אם הילד יסתכל על הבדיקה או יסיט את מבטו. רוב הילדים מוצאים כי התהליך קל יותר אם הם מסתכלים הצידה ולא על המחט, אם כי יש ילדים שדווקא רוצים להסתכל. ניתן לברר אם הילד מעוניין שההורה ישדר לו את מה שקורה (למשל "אתה יכול לבחור להסתכל או לא, ואני אגיד לך מה קורה").
  
  
• אם אחד ההורים חושש מזריקות ומתקשה להתמודד בעצמו עם הסיטואציה מומלץ שההורה השני/אדם קרוב ייקח את הילד לבדיקה.

עיבוד לאחר הבדיקה: לאחר הבדיקה נחמו את הילד. אפשרו לו להביע רגשות שליליים והזכירו לו כמה היה אמיץ. נסו לברר מה עזר לילד לעבור את הבדיקה וחזקו את טכניקות ההתמודדות. אם היה לו קשה, דברו איתו ונסו לברר מה יכול לעזור לו בפעם הבאה. ניתן גם לחזק את הילד מול אנשים אחרים על מנת להגביר את ביטחונו העצמי.

במידה וילדכם מאוד מפחד מזריקות, ניתן גם לפנות לפסיכולוג אשר יוכל לעבוד עם הילד והוריו על מנת להתמודד בצורה טובה יותר עם הפחד תוך מספר מצומצם של פגישות. לרוב הטיפול הינו בעל מרכיבים התנהגותיים וקוגניטיביים אשר נמצאו יעילים ביותר במצבים אלו.

אילן אוסרן הוא פסיכולוג רפואי במכון גסטרואנטרולוגיה, תזונה ומחלות כבד במרכז שניידר