בדיקות השמיעה ההתנהגותיות בגיל הרך

בדיקת השמיעה ההתנהגותית הינה אחד המרכיבים החשובים בתהליך אבחון השמיעה הן למבוגרים והן לתינוקות וילדים.

המטרה הכללית של בדיקת השמיעה ההתנהגותית היא ללמוד כיצד הנבדק מגיב לקולות דיבור ולצלילים. במהלך הבדיקה המתבצעת בתא אטום, מחפשים מהי עצמת הקול החלשה ביותר (בדציבלים) בה הנבדק מסוגל להבחין בקיום דבור או לחזור על מילים וכמו כן נבדקת יכולתו לשמוע צלילים טהורים, לרב בטווח התדרים 250-8000 הרץ.

הבדיקה ההתנהגותית לילד מתבצעת ע"י שני אודיולוגים פדיאטריים המומחים בבדיקות ילדים כשהאחד בתוך התא עם הילד וההורה והשני מחוץ לתא האטום והוא המפעיל את מכשיר הבדיקה (האודיומטר) וצופה מבעד לשמשת התא. 

בדיקת השמיעה ההתנהגותיות מחייבת שיתוף פעולה מצד הנבדק. בבדיקת פעוטות וילדים מעט יותר בוגרים משתמשים בהתניה, כאשר בתגובה לצליל, הילד מבצע פעולה משחקית מסוימת כמו השחלת טבעת על עמוד.
ככל שהילד בוגר יותר קל יותר לקבל מידע אמין יותר לגבי רמת השמיעה שלו.

כשאנו בודקים תינוקות ופעוטות שאינם יכולים עדין לשתף פעולה אנו מדברים על התרשמות מתגובות גופניות שונות המעידות על שמיעה ואופיין תלוי בגיל התינוק ובשלב ההתפתחותי שלו. בתינוקות מעל גיל כחצי שנה משתמשים לעיתים בחיזוק ויזואלי המואר לאחר מתן הגירוי  והשגת התגובה הרצויה מהילד.

כשאנו בוחנים תינוק או פעוט אנו מחפשים תגובות כמו: הפסקת/התחלת פעילות, מציצה מוגברת או הפסקת מציצה עם מתן הגירוי השמיעתי, מצמוץ, הרמת מבט, הפניית מבט, חיפוש אחר מקור הצליל וכדומה.

בשל יכולת שיתוף פעולה חלקית של תינוקות בגילאים אלה יש לחזור על בדיקת השמיעה ההתנהגותית מספר רב של פעמים ורצוי עם אותו צוות של אודיולוגים הלומדים להכיר את אופי תגובות התינוק.

טלי גרינשטיין, קלינאית תקשורת- אודיולוגית M.A., צוות מיפוי
המכון לשתל קוכליארי